סנטיאגו מאת אורי יעקבי

סנטיאגו סבב ב'

בעת הביקור הראשון בעיר פגשתי משפחה שעזרה לי להשיג כרטיס למשחק הכדורגל קאטוליקה נגד וונדרס. למזלי החלפנו פייסבוקים, ובדיעבד מסתבר שכבר אז הם רצו להזמין אותי אליהם הביתה וחיכו לי מחוץ ליציע אבל אני לא ראיתי אותם והמשכתי. לקראת הקלאסיקו יצרתי איתם קשר במטרה להתארח אצלם 3-4 ימים, לראות איתם ביחד את המשחק ומשם להמשיך לצפון צ'ילה.

28 שעות של נסיעה בדרך ללא נודע

אחרי נסיעה מפרכת של 28 שעות ממנדוסה, דרך טמוקו דרום צ'ילה בגלל שכל המעברים היו סגורים, הגעתי ב-21:30 לטרמינל בסנטיאגו. באוטובוס, חבר'ה צ'יליאנים הסבירו לי שיש מטרו וחבל על הכסף למונית. עליתי על המטרו פתאום החלו פרפרים בבטן, אני הולך אל הלא נודע! לא רק שצריך לדבר ספרדית אלא שאז דיברתי רק עם הבן ומה יהיה עם המשפחה שלו איך הם יקבלו אותי?

אין כמו האוכל של הקטור
המטרו עצר בתחנה הרצויה, עכשיו יש לי 20 דקות הליכה ואז…אני אמו להגיע ל-Franklin 384 , הכתובת של בית המשפחה. הייתי נרגש ומפוחד, בכל זאת את פרצופי המשפחה הכרתי רק דרך הפייסבוק, ולא היה לי מושג מה הולך לקרות. הגעתי. שלחתי יד לפעמון וצלצלתי, הלב שלי התפוצץ מהתרגשות. "מי זה?" נשמע קול מעברה השני של הדלת. "זה אני, אורי מישראל" עניתי. עברו אולי 20 שניות שנראו כנצח ואז נפתחה הדלת ומולי עומד ניקו, הבן שעזר לי להשיג כרטיס והאבא, פאפי הקטור, שאת שמו ידעתי רק דרך הפייסבוק. התחבקנו בהתרגשות של חברים וותיקים והם ישר הציגו לי את כל המשפחה. הדבר השני שאני זוכר זה שישבתי ליד השולחן ובצלחת חיכו לי סטייק עסיסי ופירה.

יש לי כרטיס למשחק!
המשפחה המתרגשת מציפה אותי בשאלות, סיימתי לאכול והקטור החל להראות לי את "מוזיאון קאטוליקה" הפרטי שלהם; תמונות, דגלים ומזכרות מהיסטוריית המועדון. לפאפי הקטור יש 15 חולצות מקוריות של הקבוצה מכל השנים. תוך כדי שהוא מראה לי את החולצות הקטור שלף הקטור את הכרטיסים למשחק ומביא לי חולצה מתנה מקורית של הקבוצה. הוא הסביר לי שמאחר והוא משקיף בליגת הנוער, יש לו כרטיס של התאחדות הצ'יליאנית וגישה לכל האצטדיונים בצ'ילה. לאחר מכן ניקו הזמין אותי למשחק פיפ"א 16 האקס בוקס. במילים אחרות – הגעתי למקום הנכון בזמן הנכון!

מזל טוב אורי
למחרת, יום שבת, הגשם לא הפסיק לרדת ובסנטיאגו הוכרז מצב חירום. לי בינתיים יש טקס באוטיסה בכנסייה, לכבוד הבן דוד החדש שנולד למשפחה, ואחרי הטקס ארוחה משפחתית של כל המשפחה המורחבת. הקטור דאג להציג בפני כל הלה פמיליה את ה"רכש" החדש מישראל. במקביל, אנחנו כל הזמן בודקים אם יהיה מחר משחק או לא, ביום שבת בלילה הכריזו שיש משחק ומחר יודיעו סופית לקראת המשחק אם הוא יתקיים או לא. חוזרים לבית, אני לתומי משחק באקס בוקס ופתאום בחצות פוצחים בשירה חזקה בספרדית "יום הולדת שמח" קיבלתי מתנה מכנסיים, כוס ובובה הכל של אוניברסידד קאטוליקה. למחרת כולם קמים מוקדם. ב-8:00 יש משחק נוסעים ברכב 6 אנשים אני, פאפי הקטור(האבא), ניקו(הבן), קוקו (הבת), רונאלד(הבן) ואיבניה (החברה של ניקו).

כשהצרות באות…
חצי מסנטיאגו נצורה, רחובות חסומים 4 ימים אין מים ואנחנו מגיעים לאזור האצטדיון, לפי המסורת המשפחתית לפני כל משחק יושבים ואוכלים בסטארבקס אייס קפה עם קצפת ותוספות(אני לקחתי קצפת עם שוקולד ציפ'ס). הגענו  לשערי האצטדיון שעתיים לפני המשחק, ופתאום הודיעו לנו  שהמשחק נדחה כיוון שהמגרש מוצף ומסכן את השחקנים (מה שהיה ברור לכולם שיקרה). חזרנו הביתה, אני הייתי הרוג מעייפות וישר קרסתי למיטה. התעוררתי רק למחרת בצהריים לאסאדו של המשפחה: סטייקים, חזיר וצ'יפס הכל לכבוד יום הולדתי. לא יאומן!
מסתבר שהמשחק נדחה לשבת הקרובה. מבחינתי זאת הייתה שאלה בכלל אם להישאר עוד שבוע או לא – ברור שכן!

קבלו את העובד החדש של האיטליז
ארבעת הימים הבאים עברו עלינו בלי מים. סנטיאגו הייתה משותקת, לימודים בוטלו, אנשים הוכקזו נעדרים וכל העיר הייתה הצפה אחת גדולה. אחרי ארבעה ימים חזרנו לשגרה. אני החלטתי לעזור ל להקטור באיטליז. הקטור שעבד 30 שנה ב-"Mercado Matadero" , שוק גדול ומפורסם לבשר בסנטיאגו, פתח לפני שלוש שנים איטליז משפחתי. נסענו למשלוח בשר למפעל/מסעדת אמפנדס הכי טובה בצ'ילה. אומנם האמפנדס יותר גדול אך היה טעים רצח!!!

חזרנו לסגור את האטליז (פתוח מ10:00 עד 14:00), במקביל אוולין השפית הכינה לנו ארוחת צהריים ללקק את האצבעות. כמובן שאחרי ארוחה כזאת חובה סיאסטה, בלי להתבלבל נכנסתי למיטה ובערב השתלטתי על האקס הוקס עם שאר המשפחה. למחרת ב-9:30 בבוקר, הלכנו למסעדת "Feunte Alemana"  שקיימת כבר 80 שנה ומתמחה בסנדביצ'ים צ'יליאנים. הקטור הזמין לי sandwich Chakarero שכלל קילו אבוקדו, קילו מיונז, קצת חסה. קצת עגבניות ומלא חזיר, היה כמובן טעים ברמות. תוך כדי זה הוא הציג את הרכש הישראלי (אותי) כי אף אחד לא הבין מה הקשר בין הקטור לבין בחור עם ראסטות. באחד הימים אחרי עוד משלוח אמפנדס הקטור עצר פתאום ליד מגרש סינטטי, הוא רצה להגיד שלום לחבר שלו, מאמן כושר של קבוצת Union Espania תוך כדי שהוא מצביע לי על קפטן הקבוצה הלא הוא מילאן מירוסוביץ' ששיחק בעבר בבית"ר ירושלים והיה קפטן קאטוליקה. 

הנה הם באים…
יום שבת הגדול הגיע. כל השבוע הבית היה על קוצים. השכמנו דרוכים ב- 8:30, עצרנו כמובן לפי המסורת בסטארבאקס ונכנסנו לאצטדיוןSan Carlos De Apoquindo . אני ישבתי ביחד עם רונאלד (בעוד ששאר המשפחה ישבה ב-"popular" היציע שמאחורי השער השני). כבר בדקה ה-4 הרשת של הררה (שוער אוניברסידד דה צ'ילה וסגל נבחרת צ'ילה) רעדה. קאטוליקה עולה ל 1-0 גווללללללללל (צרחתי כמו מטורף). "לאו" (כינוייה של אוניברסידד דה צ'ילה), בניגוד גמור למשחק, חזרה למשחק עם שער שוויון. הקבוצה שלי המשיכה ללחוץ, ובדקה ה-65  זה השתלם בגדול. שער נפלא ואנחנו מובילים 2-1, ובנוסף מה מסתבר? צילמו אותי במהלך חגיגות השער בטלוויזיה המקומית, אני סלב! המשחק הסתיים, ניצחנו 2:1 וחזרנו למקום הראשון 2 מחזורים לסיום, יש יש יש!!!

האם ההיסטוריה תחזור שוב?
חזרנו לבית שמחים ומאושרים. יום רביעי הגיע ועמו משחק החוץ של הקבוצה שלי, קאטוליקה נגד סן לואיס קבוצת תחתית שנלחמת נגד ירידה. המשחק היה קשוח ועצבני ובסיומו הפסדנו 1:0. באסה. יש עוד מחזור אחד לסיום ואנחנו עדיין במקום השני. פאפי הקטור היה סקפטי, ניקו היה סקפטי ואפילו קוקו הייתה סקפטית, היחיד שהאמין זה אני. יום לפני המשחק סיפרתי לניקו את סיפור האליפות של הפועל ב-2010, שהיה מאוד דומה למצב העכשווי של הקבוצה.

יום שבת, 15:00. שריקת הפתיחה נשמעת בשלושת המשחקים. אנחנו צריכים לנצח ולהתפלל שקבוצת ואיגינס שבמקום השני תפסיד. מה הסיכוי שזה יקרה?
המשחקים מתחילים ולאט לאט מתקבלים דיווחים אופטימיים, בעוד שאנחנו מובילים הקבוצה שבמקום השני בפיגור, יש לנו סיכוי!
הדקות נקפו ונשמעה שריקת הסיום במשחק שלנו. ניצחנו! עכשיו כל האוזניים מקשיבות לדיווחים מהמשחק השני, ואיגינס עדיין בפיגור, המתח עצום ואז…נשמעה שריקת הסיום!

יש אליפות! אחרי 6 שנים (האליפות הקודמת ב2010 כמו הפועל) קאטוליקה אלופה. כל היציע בוכה ושר ושמח וקופץ ומתחבק ובעיקר לא מאמין שכרגע הם אלופי צ'ילה. "אורי" הם אמרו לי "אתה הבאת לנו את המזל!" הגענו הביתה שמחים ומאושרים, בעוד הקטור מחלק לנו צ'ייסרים של וודקה. למחרת יום ראשון ה-1 במאי, אחרי לילה של הרבה וודקה מתעוררים לריח העשן, הקטור מפנק אותנו באסאדו לכבוד האליפות, תענוג.

במילה אחת – תודה!
למחרת אני וניקו נוסעים במטרו לטרמינל להזמין כרטיס לנסיעה שלי. בדרך חזרה, בעזרתו של ניקו, פיתחתי תמונות וקניתי מסגרת להכנת קולאז' מתנה למשפחה סוד שששש, ומכתב פרידה שפדה תרגם לי אותו לספרדית. לאחר 6 שעות של עבודה בה הדבקתי, גזרתי, סידרת ועיצבתי. הכנתי הכל בסודיות בחדר של ניקו בטענה שאני כותב ליומן.

20:30, ארוחת הערב האחרונה עם המשפחה
זהו, זאת ארוחת הערב האחרונה שלי, מחר אני כבר נוסע לסן פדרו. כולם מתיישבים, אני כולי במתח ונרגש לא מצליח להוציא מילה מהפה כל הארוחה. כשנגמרה הארוחה, קראתי לכולם לשבת בסלון. המשפחה הייתה בהלם ולא הבינה מה קרה. ניקו מסמן לי עכשיו לפני שכולם יתפזרו לישון (עבודה ולימודים). אני מוציא את הקולאז' ורואה את ההלם על פניהם של בני המשפחה. היא לא הבינה מאיפה זה הגיע. אני מוציא דף ומקריא להם בספרדית: "רציתי להודות לכם על 3 שבועות חלומיים בשבילי. לפני שבאתי לכאן לא ידעתי מה יהיה דיברתי אתכם בקושי שעה במשחק מול wonders ולמרות החששות הרבות למזלי החלפנו פייסבוק, ועכשיו אני יודע יש לי בית בסנטיאגו. תודה על הכל; על האירוח, על האוכל, על המשחקים אקס בוקס, מתנות יום הולדת, על היחס החם הדאגה האין סופית והכרת תרבות שונה ומיוחדת. אני יודע יש לי הרבה מזל על האליפות ויש לי מזל שהגעתי לבית של פנאטים.
תודה על הכל.
התקופה הזאת תיזכר אצלי לכל החיים. 
ותדעו שיש לי מקום גדול בלב בשבילכם" 
אורי יעקבי, ישראל , 2016
על המכתב גם ניקו לא ידע וכל הבית התרגש מאוד והזיל דמעות. אני גם מאוד התרגשתי ושמחתי שהם הבינו אותי ואת כל המכתב. למחרת אני קם מוקדם אוולין הכינה לי פאי לימון וסופגניות קטנות ממולאות בריבת חלב. בבוקר נפרדתי מהקטור ונסעתי עם ניקו ואחד מבני המשפחה לטרמינל. הם ליוו אותי עד לאוטובוס. זהו, נפרדנו לשלם. עליתי על האוטובוס בדרך הארוכה ליעד הבא.